יש ערים שמטיילים מסמנים כתחנת ביניים ועוזבים אחרי לילה, ויש את הוי אן שמשנה את התוכניות לכולם. הגענו לכאן לשני לילות ויצאנו אחרי חמישה, וזה קורה כמעט לכל מי שאנחנו מכירים. העיירה הקטנה הזו במרכז וייטנאם, על גדות נהר ת׳ו בון, היא חבילה מושלמת של עיר עתיקה צהובה ומשומרת, פנסי משי שנדלקים בכל ערב, חייטים שתופרים לכם חליפה תוך יממה וחוף שקט במרחק רכיבת אופניים. הקסם כאן לא מומצא, הוא פשוט שרד.
למה הוי אן כובשת כל מטייל
הוי אן הייתה נמל סחר בינלאומי משגשג מהמאה ה-15 עד ה-19, ומכאן הערבוב האדריכלי המיוחד שלה: בתים סיניים, אולמות אגודות, מקדש יפני ומחסני סוחרים שהפכו לבתי קפה. בזכות שקט יחסי במלחמה, העיר העתיקה נשארה כמעט שלמה, וב-1999 היא הוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק”ו. התוצאה היא רחובות ללא מכוניות, חזיתות בצבע חרדל, גלריות, סדנאות וריח של עשבי תיבול שעולה מכל פינה.
מה שהופך אותה לאהובה במיוחד על ישראלים הוא השילוב: אפשר לעשות כאן הכל בקצב נינוח, בלי הרעש של האנוי ובלי המרחקים של דרום וייטנאם. תוך כמה שעות מתאקלמים, ותוך יום כבר מרגישים בבית.
העיר העתיקה: מה חובה לראות
הלב של הוי אן הוא רובע פיצרי קטן שאפשר לחצות ברגל בעשרים דקות, אבל קל לבלות בו יומיים. הנה האתרים שלא מדלגים עליהם.
הגשר היפני המקורה
הסמל של העיר, גשר מקורה מ-1593 עם מקדש קטן בתוכו, שבנתה הקהילה היפנית כדי לחבר את שכונתה לרובע הסיני. הוא מופיע על שטר ה-20 אלף דונג, אז יהיה לכם אחד בארנק להשוואה. הגיעו אליו מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה, בשעות היום הוא צפוף לצילום.
אולמות האגודות והבתים העתיקים
אולם האגודה הקנטונזית (פוק קיין) הוא המרשים מכולם, עם מקדש אדום ומדהים ופסל האלה ת׳יין האו. בית טאן קי, בית סוחר בן 200 שנה שעדיין מאוכלס באותה משפחה, נותן הצצה אמיתית לחיי הסוחרים. שניהם נכללים בכרטיס המשולב.
השווקים והרחובות
שוק הוי אן המרכזי שוקק בבוקר, עם ערמות עשבי תיבול, פירות וטופו טרי. רחוב נגוין ת׳אי הוק הוא רחוב הפנסים המצולם ביותר, ורחוב טראן פו מלא בגלריות ובבתי קפה עם מרפסות מעל הנהר.
לילה הפנסים והנהר
עם רדת החשכה הוי אן משנה פנים. אלפי פנסי משי בצבעי אדום, צהוב וכתום נדלקים מעל הרחובות, ולאורך נהר ת׳ו בון יושבות נשים בסירות ומציעות שיט קצר. השיט עולה כ-150 עד 200 אלף דונג לסירה, כ-22 עד 30 שקל, ובסופו משיטים פנס נייר עם נר על המים ומבקשים משאלה. זו קלישאה, וזה גם באמת יפה.
פעם בחודש, בליל ירח מלא, מתקיים פסטיבל הפנסים: מכבים את תאורת הרחוב, אוסרים על תנועת מנוע, ומאות פנסים מרצדים בנהר. בדקו את התאריך מראש מול הלוח הירחי, כי השינוי באווירה שווה את התכנון.
מעבר לעיר: חופים, שדות וכפרים
חוף אן באנג וחוף קואה דאי
ארבעה קילומטרים מהעיר העתיקה שוכן חוף אן באנג, חוף חול רחב עם מסעדות, מיטות שיזוף ומים רגועים. אפשר להגיע ברכיבת אופניים של עשרים דקות (רוב המלונות מספקים אופניים בחינם) או בנסיעת גראב קצרה. חוף קואה דאי הסמוך שקט יותר אך נסוג חלקית בעונת הסערות.
כפר הירקות טרה קווה ושדות האורז
צפונית לעיר, כפר טרה קווה מגדל עשבי תיבול בשיטות בנות מאות שנים. אפשר להצטרף ל”חוויית חקלאי” קצרה, להשקות בכדי חרס ולנסות לחרוש. רכיבת אופניים בין שדות האורז סביב העיר, במיוחד לכיוון קם ת׳אנה, היא הדרך הכי יפה לראות את הוי אן הכפרית.
מאי סון, מקדשי הצ׳אם
כשעה נסיעה מהעיר נמצא אתר המקדשים ההינדי מאי סון, שרידי ממלכת הצ׳אם מהמאות ה-4 עד ה-13. הוא אתר מורשת עולמית, ולמרות שחלקו נפגע בהפצצות המלחמה, המבנים מהלבנים האדומות בתוך עמק ירוק עדיין מרשימים. צאו בסיור בוקר מוקדם כדי להקדים את החום והקבוצות.
סדנת בישול: החוויה שלא מפספסים
הוי אן היא בירת הסדנאות של וייטנאם, וסדנת בישול כאן היא חובה. רוב הסדנאות כוללות סיור בשוק לקניית מצרכים, שיט קצר בנהר והכנה של שלוש עד ארבע מנות מקומיות כמו באן שאו (פנקייק פריך), נמיות אביביות וקאו לאו, מנת האטריות המיוחדת של הוי אן שמכינים רק כאן. המחיר נע בין 500 אלף ל-900 אלף דונג, כ-75 עד 135 שקל, כולל אוכל. למסעדות עצמן הקדישו ערב נפרד והיעזרו במדריך למסעדות הטובות בהוי אן.
טבלת תכנון: מה כמה ואיך
| פעילות | מחיר משוער (דונג) | בשקלים | זמן |
|---|---|---|---|
| כרטיס משולב לעיר העתיקה | 120 אלף | כ-18 שקל | חצי יום |
| שיט פנסים בנהר | 150 עד 200 אלף לסירה | 22 עד 30 שקל | חצי שעה |
| סדנת בישול עם שוק | 500 עד 900 אלף | 75 עד 135 שקל | 4 שעות |
| תפירת חליפה מלאה | 1.5 עד 3 מיליון | 220 עד 450 שקל | יממה |
| סיור יום למאי סון | 400 עד 600 אלף | 60 עד 90 שקל | חצי יום |
תפירת בגדים: הזהב של הוי אן
הוי אן מפורסמת בעשרות חייטים שתופרים חליפות, שמלות ומעילים בהזמנה אישית תוך יום עד יומיים. זו אחת הסיבות שאנשים נשארים לילה נוסף, וזה גם מקום שקל בו לטעות. עבדו רק עם חייט מבוסס, בקשו לראות דוגמאות ובדקו את הבד לפני התשלום, ובעיקר השאירו זמן למדידה שנייה לתיקונים. כתבנו על כל התהליך בפירוט במדריך לתפירת חליפה בהוי אן, כולל מחירים הוגנים וחייטים מומלצים.
איפה לישון ואיך מתנהלים
הוי אן מציעה שלושה אזורי לינה: בתי בוטיק קסומים בלב העיר העתיקה (קרוב לפנסים, אך הומה בערב), ריזורטים ובתי הארחה שקטים בין שדות האורז, ומלונות חוף על אן באנג. הבחירה תלויה אם אתם רוצים פנסים מהדלת או ים מהמרפסת. פירטנו את כל האפשרויות במדריך למלונות הוי אן. לרובם אופניים חינם, וזו הדרך הנעימה ביותר לנוע בין העיר לחוף.
לגבי הגעה: שדה התעופה הקרוב הוא של דה נאנג, כ-45 דקות נסיעה. מרבית המטיילים נוחתים שם ולוקחים גראב או הסעה מסודרת. מי שמשלב מסלול ארוך יותר ימצא בהוי אן בסיס נוח להמשך דרומה או צפונה.
מתי לבקר בהוי אן
לעונה יש משמעות גדולה בהוי אן. הזמן הטוב ביותר הוא פברואר עד מאי: יבש, נעים, לפני החום הכבד ולפני הגשמים. יוני עד אוגוסט חמים ולחים אבל עדיין מצוינים לחוף. החודשים שכדאי להימנע מהם הם אוקטובר עד נובמבר, עונת הגשמים, שבה הנהר עולה ולעיתים מציף את הרחובות הנמוכים של העיר העתיקה (מראה מרשים בפני עצמו, אבל פחות נוח). בכל מקרה, תכננו את הסיורים בעיר העתיקה לשעות הבוקר המוקדמות או לערב, כשהאור רך, הפנסים דולקים והחום נסבל. הצהריים הם הזמן לחוף, לבריכה או לסדנת בישול ממוזגת.
הטעויות שכדאי להימנע מהן
- להגיע ליום אחד בלבד. הוי אן בנויה לשהייה איטית, ויום אחד מחמיץ את רובה.
- לתפור בגד בחייט הראשון בלי השוואה. בקשו דוגמאות והשאירו זמן לתיקונים.
- לבקר בעיר העתיקה רק בצהריים. החום והצפיפות בשיא, והפנסים עוד כבויים.
- לוותר על החוף. אן באנג במרחק עשרים דקות אופניים והוא נכס אמיתי של העיר.
- לשכוח מזומן. דוכני השוק, הסירות והסדנאות הקטנות מעדיפים מזומן על כרטיס.
שורה תחתונה
הוי אן היא הסיבה שאנשים מתאהבים בוייטנאם. עיר עתיקה שלמה ויפה, פנסים בכל ערב, אוכל בלתי נשכח וקצב שמרשה לכם פשוט להיות. תכננו לפחות שלושה לילות, שלבו עיר עתיקה, חוף וסדנה, ותגלו למה גם אנחנו לא רצינו לעזוב.
