בפעם הראשונה ששמעתי על קאט בה ישבתי בהוסטל בהאנוי, מותשת מיומיים בעיר, ובחור הולנדי מולי אמר לי משפט אחד שהפך את כל התכנון שלי: “אל תלכי להאלונג עם כל העדר, סעי לקאט בה ותשיטי סירה במפרץ לאן הא, זה אותו נוף בלי אלף סירות מסביבך”. חשדתי. חשבתי שזה עוד טיפ תרמילאי ריק. אבל שלושה ימים אחרי כן, כשישבתי לבד על סיפון קאיאק בין צוקי סיד ירוקים ומים בצבע ירקרק שקט, הבנתי שהוא צדק לחלוטין.
אי קאט בה הוא האי הגדול ביותר במפרץ האלונג, אבל הוא מרגיש כמו עולם אחר. במקום מרינה צפופה עם עשרות אוטובוסים תיירותיים, יש פה עיירת נמל קטנה, פארק לאומי ירוק, ומעל הכל את מפרץ לאן הא, שהוא בעצם ההמשך הדרומי של האלונג רק בלי הקהל. בשנים האחרונות הסוד קצת פחות סודי, אבל קאט בה עדיין נשאר השער השקט והזול למפרץ לאן הא, בעיקר למי שמוכן לוותר על שייט יוקרה ולעשות את הדברים בקצב שלו.
למה בכלל לבחור בקאט בה ולא בהאלונג הקלאסי?
השאלה הזו רדפה אותי לפני הנסיעה, אז אענה ישר: אם יש לכם תקציב גבוה ואתם רוצים חוויית שייט לילה מפנקת עם תא פרטי, מרפסת וארוחות שף, שייט הלילה הקלאסי במפרץ האלונג עדיין מנצח. אבל אם אתם מטיילים תרמילאים, זוג צעיר או משפחה שרוצה גמישות, קאט בה נותן לכם את אותם צוקי סיד דרמטיים במחיר נמוך בהרבה, עם בסיס יבשתי שממנו אתם יוצאים ליום שלם במים וחוזרים לישון במיטה נורמלית.
מפרץ לאן הא, שאליו יוצאים מקאט בה, הוא לדעתי יפה יותר מהאזור המרכזי של האלונג. יש בו יותר ממאתיים איים קטנים, מים ירוקים שקטים, כפרי דייגים צפים ומפרצונים שבהם אפשר לשחות בלי סירה אחת מסביב. ההבדל הכי גדול הוא הצפיפות: באזורי הליבה של האלונג תראו לפעמים שלושים סירות עוגנות באותו מפרץ, בלאן הא לרוב תהיו לבד או כמעט לבד.
| פרמטר | קאט בה / לאן הא | מפרץ האלונג הקלאסי |
|---|---|---|
| צפיפות סירות | נמוכה, שקט יחסי | גבוהה מאוד |
| מחיר יום שייט | בין 500 ל-900 אלף דונג | בין 1.5 ל-4 מיליון דונג |
| סוג לינה | הוסטלים ומלונות באי | בעיקר סירת שינה |
| מתאים ל | תרמילאים, גמישות, ספורט | פינוק, ירח דבש |
| קאיאק וטיפוס | מצוין, מרכז עולמי | מוגבל יותר |
איך מגיעים מהאנוי לקאט בה?
זו הנקודה שהרתיעה אותי הכי הרבה, אבל בפועל זה פשוט. הדרך הכי נוחה היא לקחת אוטובוס משולב מהאנוי, ורוב חברות התיירות מוכרות כרטיס דלת אל דלת שכולל אוטובוס, מעבורת מהירה וטרנספר עד עיירת קאט בה. הנסיעה כולה אורכת בין שלוש לארבע שעות ועולה בערך בין 250 ל-350 אלף דונג (כ-40 עד 55 שקל) לכיוון.
החברה הכי מוכרת בקטע הזה היא דוונג טראנג (Daiichi/Cat Ba Express וחברות דומות), ואפשר להזמין דרך ההוסטל בהאנוי או באפליקציות ההזמנות הרגילות. אני יצאתי מהאנוי אחרי שלושה ימים בעיר בבוקר בסביבות שמונה, והייתי בקאט בה לפני הצהריים בזמן לארוחה ראשונה מול הנמל.
שייט במפרץ לאן הא: מה באמת מחכה לכם
יש שלוש דרכים לחוות את לאן הא, ובחרתי בכולן בזמנים שונים. הזולה ביותר היא סירת יום קבוצתית שיוצאת מהנמל בבוקר, עולה בין 500 ל-800 אלף דונג (כ-80 עד 130 שקל) וכוללת שיט בין הצוקים, עצירה בכפר דייגים צף, שעה של קאיאק ושחייה במפרצון. השנייה היא שכירת קאיאק עצמאי או סיור קאיאק ממוקד, והשלישית היא בכל זאת שייט לילה שיוצא מקאט בה, שעולה פחות מהשייטים המקבילים באזור האלונג.
מה שהפתיע אותי לטובה זה כמה שקט יש שם. באחת העצירות טיפסתי בקאיאק דרך מנהרה טבעית בתוך צוק, ומהצד השני נפתחה לגונה סגורה לגמרי, מוקפת קירות ירוקים, בלי אף סירה אחרת. ישבתי שם עשרים דקות בלי לדבר. זה הרגע שבו הבנתי בדיוק למה שווה לבוא עד לפה. הזמן הטוב ביותר לצאת הוא הבוקר, כי אחרי הצהריים מגיעות יותר סירות והרוח מתחזקת.
הפארק הלאומי של קאט בה והדרך אל המונקי איילנד
קאט בה זה לא רק מים. יותר משליש מהאי הוא פארק לאומי מוגן, עם יער גשם, מערות ושבילי הליכה. השביל הפופולרי מוביל לתצפית מגדל קין ג’יאו, טיפוס תלול של כשעה שנותן פנורמה מלאה על הרכסים הירוקים. הכניסה לפארק עולה בערך 80 אלף דונג (כ-13 שקל), וכדאי לצאת מוקדם לפני החום.
באי חי גם קוף הלאנגור של קאט בה, אחד היונקים הנדירים בעולם, אך את הסיכוי לראותו הריאלי תמצאו רק בסיורים ייעודיים. מה שכן קל להגיע אליו זה חוף המזח והאי הידוע בכינויו מונקי איילנד, אליו מגיעים בסירה קצרה ושם הקופים לגמרי לא ביישנים, אז שמרו על התיק ועל האוכל.
חופים ולינה: איפה כדאי לישון בקאט בה
עיירת קאט בה עצמה היא הבסיס הנוח ביותר, עם טור מלונות והוסטלים לאורך הטיילת, מסעדות דגים ונוף לנמל. משם קל להזמין הכל. שלושת חופי קאט קו נמצאים במרחק הליכה או נסיעת אופנוע קצרה מהעיירה, והם קטנים אך נעימים לטבילה אחרי יום שייט.
מבחינת תקציב, מיטה בהוסטל עולה בין 150 ל-250 אלף דונג ללילה, וחדר זוגי סביר בין 400 ל-800 אלף דונג. אם אתם מתלבטים איך לשלב את קאט בה עם שאר הצפון, כתבתי בהרחבה על התאמת הלינה למסלול שלכם בוייטנאם, וקאט בה משתלב יפה גם בתוך מסלול שבועיים מצפון לדרום כתחנה של שניים עד שלושה לילות.
כמה זמן להישאר?
למי שבא רק לשייט מספיק לילה אחד, אבל אם אתם רוצים גם את הפארק, גם קאיאק וגם יום התאוששות על חוף, קחו שני לילות. אני נשארתי שלושה ולא הצטערתי, כי היום השלישי היה סתם רכיבה על אופנוע בין כפרים חקלאיים בלב האי בלי לוח זמנים.
מה פחות מוצלח וכדאי לדעת מראש
כדי להיות הוגנת, לא הכל ורוד. עיירת קאט בה עצמה עברה פיתוח מהיר ולא תמיד יפה, עם מלונות בטון גבוהים לאורך הטיילת. מי שמצפה לכפר דייגים ציורי יתאכזב מהמרכז. בנוסף, בעונת השיא בקיץ החופים מתמלאים בתיירים סינים ומקומיים, והמחירים קופצים. ולבסוף, מזג האוויר: בין נובמבר למרץ יכול להיות קריר ואפור עם ערפל שמסתיר את הצוקים, אז אם אפשר, כוונו לאפריל עד יוני או לספטמבר אוקטובר.
עוד דבר קטן: המעבורות המהירות מבוטלות לפעמים בים סוער, אז אל תתכננו טיסה בינלאומית ליום שאחרי היציאה מהאי. השאירו יום חיץ בהאנוי ליתר ביטחון.
לסיכום, שווה את הטרחה?
בשבילי קאט בה היה אחד הרגעים הכי טובים בצפון וייטנאם דווקא כי הוא לא מושלם ולא מלוטש. הוא נותן לכם את הצוקים והמים הירוקים של מפרץ לאן הא בלי הצפיפות של האלונג ובלי לרוקן את הארנק, ומשאיר מקום להרפתקה עצמאית. אם אתם מטיילים שאוהבים גמישות ושקט על פני פינוק, זה השער הנכון עבורכם.
ואתם? העדפתם את שקט לאן הא מקאט בה או את שייט הלילה הקלאסי בהאלונג? ספרו לי בתגובות איזה מפרץ גנב לכם את הלב.
