בפעם הראשונה שנסעתי לוייטנאם היו לי בדיוק שבועיים, ורצתי כמו משוגע. בפעם השנייה החלטתי לתקן את הטעות ולקחתי עשרים ואחד יום מלאים. ההבדל הרגיש כבר ביום הרביעי, כשישבתי על אופנוע בהא ג’יאנג בשבע בבוקר, עם קפה שחור מר ליד וערפל שמתפזר מעל שדות האורז, ולא הרגשתי שאני צריך להיות בעוד מקום. שלושה שבועות בוייטנאם זה לא סתם עוד שבוע על השבועיים, זה שינוי מהותי בקצב שבו אתם חווים את המדינה.
המדריך הזה הוא המסלול המורחב שבניתי אחרי שתי נסיעות, מכוון למי שיש לו זמן ורוצה לראות את וייטנאם לעומק: את הצפון הפראי, את המערות של המרכז, ואת האיים בדרום. אם הזמן שלכם קצר יותר, כתבתי בנפרד על המסלול של שבועיים בוייטנאם שמכניס את העיקר בלי לרוץ.
למה דווקא שלושה שבועות ולא שבועיים?
התשובה הכי כנה: בשבועיים אתם מדלגים על שלושה דברים שהם מהיפים במדינה. הראשון הוא הא ג’יאנג, לולאת האופנועים בצפון הרחוק, שדורשת לפחות שלושה עד ארבעה ימים. השני הוא פונג ניה, אזור המערות הענקיות, שרוב האנשים פשוט אין להם זמן אליו. השלישי הוא לבלות באמת על אי בדרום ולא רק לגעת בו ליום.
שלושה שבועות נותנים לכם מרווח נשימה. יום מנוחה כשגשם טרופי תוקף, יום נוסף בעיר שהתאהבתם בה, וזמן להתאושש מטיסות הפנים. זה ההבדל בין לראות את וייטנאם לבין להרגיש אותה.
שבוע ראשון: הצפון הפראי, מהאנוי להא ג’יאנג
הנחיתה הטבעית היא בהאנוי. אני ממליץ על יומיים מלאים בעיר העתיקה, בשכונת הובאן קיים, כדי להתגבר על הג’ט לג ולהתרגל לתנועה המטורפת. לינה טובה בעיר העתיקה עולה בין 400 אלף ל-700 אלף דונג ללילה (בערך 55 עד 95 שקל) בבתי מלון בוטיק נחמדים.
מהאנוי ממשיכים צפונה. יש שתי אפשרויות: אוטובוס לילה או רכבת. אני נסעתי באוטובוס לילה לעיר הא ג’יאנג, שש שעות בערך. שם מתחילה הלולאה המפורסמת, שלושה ימי רכיבה על אופנוע דרך המחוזות ההרריים בגבול סין. אם אתם לא בטוחים ברכיבה עצמאית, קחו נהג מקומי (איזי ריידר) בכ-1.2 מיליון דונג ליום, זו הוצאה ששווה כל אגורה.
הלולאה היא בעיניי החלק הכי יפה בכל וייטנאם. כפרי מיעוטים, מעברי הרים תלולים, ושקט שלא תמצאו בשום מקום אחר במדינה. חזרו להאנוי ומשם המשיכו לחא לונג או לאני קאט בא ללילה על סירה.
שבוע שני: המרכז, מפונג ניה עד הוי אן
אחרי הצפון עפים דרומה. כאן טיסת פנים חוסכת לכם יום שלם, וכדאי להכיר את האפשרויות של טיסות פנים ורכבות בוייטנאם לפני שקובעים. אני טסתי מהאנוי לדונג הוי, השער לאזור פונג ניה, ממלכת המערות הגדולות בעולם.
פונג ניה הוא סוד ששמור מדי. מערת פרדייס ומערת פונג ניה עצמה הן ענקיות, מוארות יפה, ונגישות למי שלא מחפש הרפתקה קיצונית. שני לילות בכפר פונג ניה מספיקים, לינה בבנגלו כפרי עולה בין 300 אלף ל-500 אלף דונג. משם ממשיכים ברכבת או ברכב פרטי דרומה להואה, בירת השושלת הקיסרית, ליום עם העיר האסורה והקברים המלכותיים.
מהואה עוברים את מעבר האי ואן המרהיב עד לדה נאנג, ומשם רבע שעה להוי אן. אני נשארתי בהוי אן שלושה לילות מלאים, וזה הזמן שבו התאהבתי בוייטנאם. העיר העתיקה עם הפנסים הצבעוניים, החייטים שתופרים חליפה תוך יום, וחוף אן בנג במרחק רכיבה קצרה על אופניים. תכננו כאן יום מנוחה, מגיע לכם.
שבוע שלישי: הדרום, מהו צ’י מין עד האיים
מדה נאנג טסים להו צ’י מין, שעה ורבע באוויר. העיר גדולה, סואנת וכאוטית, אבל שווה יומיים: מוזיאון שרידי המלחמה, שהוא חוויה מטלטלת אבל חשובה, מנהרות קו צ’י מחוץ לעיר, והאוכל בשוק בן ת’אן. מהו צ’י מין קל לעשות סיבוב של יום או יומיים בדלתת המקונג, בשווקים הצפים ובתעלות.
את הסיום שמרתי לאיים. טסתי לפו קוק, האי הגדול בדרום, לארבעה לילות של אפס תכניות. כתבתי בהרחבה על פו קוק, החופים הלבנים והשקיעות, אבל בקצרה: חוף סאו בדרום האי הוא מהיפים שראיתי בכל דרום מזרח אסיה, והשקיעות מחוף לונג ביץ’ מצדיקות לבד את הטיסה. זו הדרך המושלמת לסגור עשרים ואחד יום, כשהגוף רק רוצה לשכב על החול אחרי חודש של תנועה.
טבלת המסלול: מה בכל שבוע
| שבוע | אזור עיקרי | לילות מומלצים | דגש |
|---|---|---|---|
| ראשון | האנוי, הא ג’יאנג, חא לונג | 7 | הרים, לולאת אופנועים, מפרץ |
| שני | פונג ניה, הואה, הוי אן | 7 | מערות, מורשת, עיר עתיקה |
| שלישי | הו צ’י מין, מקונג, פו קוק | 7 | עיר גדולה, דלתא, חופים |
כמה זה עולה ואיך נעים בין הנקודות
תקציב ריאלי לשלושה שבועות, בלי טיסות בינלאומיות, נע בין 5,000 ל-8,000 שקל לאדם ברמת תרמילאי נוחה. זה כולל שתיים עד שלוש טיסות פנים (כל אחת בין 200 ל-500 שקל אם קונים מראש), לינה, אוכל וסיורים.
החלוקה שאני עשיתי: אוטובוסי לילה ורכבות בצפון ובמרכז לחוויה ולחיסכון, וטיסות פנים לקפיצות הגדולות (האנוי לדונג הוי, דה נאנג להו צ’י מין, הו צ’י מין לפו קוק). ככה לא בזבזתי ימים שלמים בכביש. חברת התעופה ויאט ג’ט זולה אבל מאחרת הרבה, אז אל תתכננו חיבורים צמודים.
לגבי לינה: הזמנתי מראש רק את הלילות הראשונים בכל עיר, והשארתי גמישות. בעונת השיא (דצמבר עד פברואר, ויולי אוגוסט) כדאי להזמין את פו קוק ואת הוי אן מוקדם, הם מתמלאים.
מתי הכי כדאי לנסוע לשלושה שבועות?
זו השאלה הכי מסובכת בוייטנאם, כי המדינה ארוכה והאקלים משתנה מצפון לדרום. החודשים הכי מאוזנים למסלול מלא הם מרץ אפריל ואוקטובר נובמבר. אז הצפון יבש יחסית, המרכז לא בשיא הטייפונים, והדרום נעים.
אם אתם נוסעים בקיץ, שימו לב שהמרכז (הוי אן ופונג ניה) חם ולח מאוד, והדרום גשום אחר הצהריים. בחורף הצפון קר ומעונן אבל הדרום מושלם. אין חלון מושלם אחד, אבל שלושה שבועות מספיק גמישים כדי לספוג יום או יומיים של גשם בלי להרוס את הטיול.
סיכום קטן לפני שאתם קונים כרטיס
שלושה שבועות בוייטנאם הם המתנה שנתתי לעצמי, והם הפכו את המדינה מרשימה של אטרקציות לחוויה שלמה. הצפון נתן לי את הפראות, המרכז את היופי, והדרום את המנוחה. אם יש לכם את הזמן, אל תדחסו את זה לשבועיים רק בגלל ימי חופשה. תנו לוייטנאם את הקצב שלה.
ואתם? אם היו לכם שלושה שבועות ביד, על מה הייתם מוותרים ואיפה הייתם נשארים יום נוסף? ספרו לי בתגובות, אני תמיד מחפש רעיונות למסלול הבא.
