יש כביש אחד בוייטנאם שגרם לשלושה גברים בריטים מבוגרים מטופ גיר לרדת מהאופנועים ולהגיד שזה אחד הכבישים הכי יפים בעולם, ומאז כל מטייל שני רוצה לרכוב עליו. מעבר האי ואן מתפתל בין דה נאנג להואה לאורך רכס הרים שצולל ישר לים, וברגעים הטובים נדמה שאתם רוכבים על הקו שמפריד בין השמים למים. זו לא סתם נסיעה מנקודה לנקודה, זו חוויה שלמה ואחת הסיבות הכי טובות לעלות על אופנוע בטיול.
במדריך נסביר איך עושים את המעבר נכון, האם לרכוב לבד או לקחת איזי ריידר, אילו עצירות חובה יש בדרך, מה לוקחים ואיך נשארים בטוחים. הכל מנקודת מבט ישראלית, בלי לייפות ובלי להפחיד.
מה זה מעבר האי ואן ולמה כל הרעש
האי ואן, שפירושו “מעבר עננים הים”, הוא הקטע הדרמטי ביותר בכביש החוף של מרכז וייטנאם. הוא חוצה את רכס ההרים שמפריד בין דה נאנג בדרום להואה בצפון, ומטפס לגובה של כ-500 מטר לפני שהוא צולל בחזרה לים. במשך שנים זה היה הכביש הראשי בין הערים, אבל מאז שנפתחה מנהרה שעוברת מתחת להר, התנועה הכבדה נעלמה והמעבר הפך לגן עדן לרוכבים.
מה שהופך אותו למיוחד הוא השילוב הנדיר של גובה, ים ועיקולים. בכל פנייה נפתח נוף אחר: לגונה טורקיז, חוף לבן, או מסך של עננים שמתגלגלים מעל הפסגה. גם אם נסעתם בכבישי הרים יפים בעולם, יש כאן משהו שנשאר אתכם.
לרכוב לבד או לקחת איזי ריידר
זו ההחלטה החשובה ביותר, והיא תלויה לגמרי בניסיון שלכם. בואו נהיה כנים: זה לא הכביש שעליו לומדים לרכוב.
| אפשרות | מחיר משוער | מתאים ל |
|---|---|---|
| השכרת אופנוע עצמאית | 150 עד 250 אלף דונג ליום, כ-22 עד 38 שקל | רוכבים מנוסים בלבד |
| איזי ריידר, נהג מקומי | 700 אלף עד 1.5 מיליון דונג, כ-105 עד 225 שקל | מי שרוצה ליהנות מהנוף בלי לנהוג |
| סיור ג׳יפ או רכב פרטי | מ-1.2 מיליון דונג, כ-180 שקל | משפחות וקבוצות שלא אוהבות אופנוע |
אם יש לכם ניסיון אמיתי על אופנוע, ההשכרה העצמאית נותנת חופש מלא לעצור איפה שבא לכם. אבל אם הפעם האחרונה שרכבתם הייתה על קטנוע בטייל קודם, אל תתביישו לקחת איזי ריידר. הנהגים המקומיים מכירים כל פנייה, מורידים אתכם בנקודות הצילום הטובות, ואתם פשוט נהנים מהמושב האחורי. עוד על האפשרויות השונות תמצאו במדריך ההתניידות בוייטנאם.
העצירות שאסור לפספס בדרך
הקסם של האי ואן הוא לא להגיע מהר, אלא לעצור הרבה. הנה הנקודות שאנחנו ממליצים בהן לעצור, בסדר מדה נאנג להואה:
- חוף נאם או בתחילת העלייה, מפרץ דייגים שקט עם נוף נהדר לעיר מאחור
- פסגת המעבר עם בונקרים ישנים מתקופת המלחמה ונקודת תצפית לשני הכיוונים
- דוכני הקפה בפסגה למנוחה עם קפה וייטנאמי וטעם של ערפל
- התצפית ללגונת לאנג קו בירידה הצפונית, אולי הנוף הכי יפה בכל הדרך
- כפר הדייגים לאנג קו למטה, לארוחת פירות ים טרייה לפני המשך להואה
קחו את הזמן. אנשים שעושים את המעבר במרוצה מפספסים את כל הפואנטה. שעתיים וחצי של רכיבה יכולות בקלות להפוך ליום שלם של חוויות, וזה בדיוק מה שאתם רוצים.
בטיחות, הדבר שלא מתפשרים עליו
מעבר האי ואן יפהפה אבל הוא דורש כבוד. הכביש רחב ובמצב טוב, אבל יש בו פניות חדות, ירידות תלולות ולעתים ערפל שמוריד את הראות. הנה הכללים שאנחנו לא מוותרים עליהם:
קסדה תמיד, גם אם המקומיים רוכבים בלי. רכבו לאט והישארו בנתיב שלכם, במיוחד בעיקולים שבהם לא רואים מה מעבר לפנייה. אל תרכבו בלילה, כי התאורה דלה והסכנה עולה משמעותית. בדקו בלמים ודלק לפני שעולים, ושימו לב למזג האוויר: בעונת הגשמים הכביש חלקלק ומסוכן הרבה יותר. אם יש חשש בלב, פשוט קחו נהג. אנחנו מרחיבים על כל סיכוני הכבישים במדריך הבטיחות בוייטנאם, וזו קריאת חובה לפני שעולים על כל אופנוע במדינה.
לגבי רישוי, חשוב לדעת שרשמית נדרש רישיון נהיגה בינלאומי מתאים לרכיבה על אופנוע בוייטנאם, ובלעדיו הביטוח עלול לא לכסות תאונה. שקלו את זה ברצינות לפני שאתם בוחרים לרכוב לבד.
איך משלבים את זה במסלול
האי ואן יושב בדיוק בין דה נאנג להואה, ולכן הוא מתפקד נהדר כיום מעבר בין שתי הערים. הדרך הקלאסית היא ללון בדה נאנג או בהוי אן, לעשות את המעבר ביום אחד עם כל העצירות, ולסיים בהואה לסיבוב היסטורי בעיר הקיסרית. כך אתם הופכים נסיעת מעבר משעממת לאחד הימים הזכורים של הטיול. לתכנון הצד הדרומי של המסלול ראו את מדריך דה נאנג, ולמה שמחכה בקצה השני ראו את מדריך הואה.
בשורה התחתונה, מעבר האי ואן הוא אחת החוויות שהכי כיף לעשות בוייטנאם, בתנאי שעושים אותו בראש בטוח. בין אם אתם רוכבים בעצמכם ובין אם מהמושב האחורי, הנוף לא יאכזב, ואתם תבינו בדיוק למה הבריטים מטופ גיר עצרו את האופנועים והשתתקו.
